עו"ד תפצה לקוחות בסך של 908,031 ש"ח בגין רשלנות מקצועית - פסקדין

בפניי תביעה לתשלום סך של 1,240,155 ש"ח, בגין רשלנות מקצועית של עורכת-דין כלפי לקוחותיה.

עובדות המקרה

התובעים, אב ובנו, הופנו אל הנתבעת על ידי מתווכת מקרקעין, הגב' יונה גרשי, לצורך עריכת חוזה וייצוג בעסקת מכר של בית מגורים, שבו התגורר התובע מס' 1.

במסגרת עסקת המכר, בה יוצגו התובעים על ידי הנתבעת, נמכר הבית לקונים, מוריס מלכה ואיילת ובן דוד סרג' ויולנדה (להלן : "הקונים"), תמורת סך של 635,000$, כאמור בחוזה המכר שנחתם ביום 24.2.98.

עובר לחתימה על חוזה המכר, חתמו התובעים והקונים על זכרון דברים, בו נרשם כי מועד עריכתו הוא 31.12.97, בעוד שלטענת התובעים המועד האמיתי בו נערך ונחתם זכרון הדברים היה סמוך למועד החתימה על חוזה המכר.

הנתבעת החתימה את התובעים על טפסי דיווח למס שבח, בנוגע לעסקת המכר, ביום 19.2.98. בטפסי הדיווח צוין, כי בין הצדדים נחתם זכרון דברים ולאחריו נחתם ביניהם גם חוזה מכר.

בעקבות הדיווח שהוגש לשלטונות המס, חויבו התובעים בתשלום  מס שבח בסכום כולל של 908,013 ש"ח, לאחר הפחתת הוצאות מוכרות.

הרשלנות המקצועית הנטענת כלפי הנתבעת נסבה סביב חיובם של התובעים במס שבח, כאמור לעיל.

טענות התובעים

התובעים טוענים, כי הנתבעת התרשלה ברשלנות מקצועית חמורה כלפיהם, בכך שנמנעה מלברר פרטים הדרושים לעניין החבות או הפטור ממס שבח, טרם ביצועה של העסקה. כתוצאה מכך, אולצו התובעים, לדבריהם, לשלם מס שבח בסכום עתק, שלא נלקח בחשבון על ידם קודם לכן ושאם היה ידוע להם מראש - לא היתה העסקה מבוצעת על ידם כלל.

טענות הנתבעת

הנתבעת, עו"ד פזית סדן, סבורה כי מדובר בתביעת סרק שיש לדחותה מכל וכל, תוך חיוב התובעים בהוצאות הנכבדות שישקפו - ולו במעט - את עגמת הנפש העצומה וההוצאות שנגרמו לה בגין תביעה זו.

הנתבעת טוענת, כי פעלה במקצועיות ובאופן ראוי ותקין, בהתבסס על נסיונה וידיעותיה בתחום הנדל"ן, ותוך בדיקה מדוקדקת וראויה של כל הנדרש ממנה.

לטענתה, התובעים הסתירו ממנה פרטים, כמו מכירת דירת מגורים מזכה בארבע השנים שקדמו לעסקת המכר נושא התביעה, וכן קיומה של דירה נוספת בבעלותם.

לדברי  הנתבעת, אין ולא היה ביכולתה או ביכולתו של כל עו"ד אחר, לדעת או לברר מהם נכסי המקרקעין של התובעים בהווה ובעבר , והאם המידע שנמסר לה מפיהם הינו אמת אם לאו. לדברי עו"ד סדן, לא היה בידיה אלא המידע שנמסר מפי התובעים, ולא היתה לה סיבה לפקפק באמיתות המידע כפי שנתקבל על ידה.

התיישנות או שיהוי ניכר

בפתח סיכומיו העלה ב"כ הנתבעת טענת התיישנות ו/או שיהוי ניכר בהגשת התביעה. טענה זו, שלא בא זכרה בכתב ההגנה, נטענה לראשונה בסיכומים כטענת סף.

די בנימוק זה כדי לדחות את הטענה, שכן ראוי היה להעלותה בהזדמנות הראשונה, ולא להמתין עימה עד לשלב הסיכומים. מעבר לכך, אין הצדקה עניינית להעלאת הטענה.

אמנם, הסכם המכר נחתם ביום 24.2.98 ואילו כתב התביעה הוגש ביום 20.5.03, אך מדובר בתביעה שעילתה חיוב במס שבח, שהורתו לאחר הסכם המכר עצמו. החיוב במס שבח, שהושת על התובעים טופל אף הוא על ידי עו"ד סדן, שהגישה השגה וערר בשמם של התובעים בגין החיוב במס שבח. רק לאחר שנדחה הערר שולם על ידי התובעים בתאריך 23.11.98 סכום החוב, בניכוי הוצאות מותרות כפי שהתבקש בערר, בסכום כולל של 908,013 ש"ח.